השבוע העברתי הרצאה בסמינריון הכשרה לבנות שירות לאומי באח״י.
אחת הבנות ניגשה אליי בסוף ההרצאה קצת בהתלבטות, בררה את המילים שיש לה לומר: ״אבל אני לא מבינה, עם כל הכלים האלו והרעיונות לשדרג את ההדרכה, מה בסוף אני אביא מעצמי? איך הם יכירו אותי? מה אני אחדש לנוער?״.
ופרקה באחת תסכול שהיה לה. ראיתי אותה לאורך ההרצאה, היא הקשיבה בריכוז, סיכמה, שאלה והייתה שם.
״אני כל כך שמחה שבאת לשתף, אמרתי לה.
״זה באמת לא פשוט, והמטרה של כל הכלים שהכרתי לכם היום והשיחה על השימוש ברשתות החברתיות ככלי חינוכי ושיווקי לעבודה עם בני הנוער היא לא כדי שלא נביא את עצמנו, אלא בעיקר כדי שנכיר חלק מהעולם של בני הנוער. שנדע לדבר את השפה ונכיר את המרחבים הדיגיטליים״.
״וכל הכלים של הבינה והסרטונים והמצגות?״.
״הם כאן כדי לעזור לך להיות יצירתית יותר, לחשוב על דברים שלא חשבת, להציג מידע לבני הנוער בדרך מעניינת יותר, לעזור לך לדייק וליצור מערכי שיעור״.
״נכון שאלת אותנו על רשתות?״ היא המשיכה.
״אין לי פרופיל באף רשת.
איך אהיה בקשר עם בני הנוער?״.
״תפתחי פרופיל ייעודי לצורך התפקיד שלך. שם תוכלי להיות בקשר עם בני הנוער, לשתף מה קורה, וכמובן להגביל- שימי הגבלה של זמן, שעה, שעה וחצי ביום שזה הזמן שאת שם- מעלה תוכן, מגיבה, משתפת וזהו- ברגע שההתראה קפצה, עוצרים. בלי לרמות, קאט. תמשיכי מחר.
ובסוף? תהיי את. תהיי אותנטית, כנה. תנסי לראות אותם באמת. זה מה שכולנו ובמיוחד בני הנוער מחפשים ויודעים לזהות גם ממרחקים.
תהיי מי שאת״.
בתמונה- אני אני ונהנית מכל רגע בצילום מסך מתוך הסטורי של אח״י. מיישמת את הכלים מההרצאה🥰
