בשנה האחרונה למדנו כולנו להכיר את רשת האינטרנט יותר טוב, וכך גם ילדנו. כל אחד ובכך גם בני הנוער והילדים חשופים כעת לסכנות הרבה יותר גדולות ברשת ולכן אנחנו צריכים לדעת במה מדובר ובעיקר לתת בהם אמון .
היום מגיע לסיומו השבוע הלאומי לגלישה בטוחה ברשת. כולנו כבר יודעים שרשת האינטרנט משפיעה על חיינו בכל התחומים ומזמנת אפשרויות רבות של נגישות למידע, שיתופיות, יצירה ותקשורת גלובלית.
הטיימינג של שבוע כזה, בסיכומה של שנת קורונה הוא חשוב מאין כמוהו. בשנה שבה זמן המסך של כולנו עלה, ישנה חשיבות רבה לעצור, ללמוד ולהכיר את הכלים השונים, לקחת אחריות על המידע שאנחנו משתפים ומפיצים, ללמוד להיות זהירים יותר באתרים השונים, להכיר את הגדרות הפרטיות, להכיר כלים להתמודדות בזמן מצוקה.
כולנו למדנו השנה להכיר את העולם הדיגיטלי ואת הרשתות החברתיות טוב יותר, כל אחד מאיתנו הכיר כלים חדשים, השתמש בזום או בפלטפורמות דומות והקדיש זמן רב יותר לתקשורת מרחוק.
שני כללים פשוטים
מאמרים רבים נכתבו בתחום הבטיחות ברשת והסכנות הקיימות ברשתות, אך אני סבורה שלפני שיוצאים למסע עלינו להיות מצוידים ב-2 כלים פשוטים.
הכלל הראשון הוא ידע. הכירו את הפלטפורמות. הקדישו זמן ללמידה, יש לא מעט קורסים חינמיים ברשת, וכמובן אין תחליף לניסוי והיכרות אישית. קחו זמן ללמוד ולהכיר את הרשתות החברתיות. התחילו ברשתות המוכרות יותר שייתכן ובחלקם אתם פעילים בעצמכם – פייסבוק, אינסטגרם, טיקטוק, והפחות מוכרות- האוס פארטי, קיק.
המפתח במסע הזה הוא לבוא קודם כל מנקודת פתיחה של ידע – אני ההורה/ המורה/ איש החינוך ואני לא תקוע/ה כמה דורות אחורה, כדי להגיע למקום של הילד שלי, התלמיד או החניך שלי. אני צריך/ה להכיר, לנכוח ברשתות החברתיות, להכיר את המושגים העיקריים ואת התפעול הבסיסי שלהן.
הכלל השני הוא שיח פתוח. נכון, קל מאוד להגיד את זה, קשה יותר במבחן התוצאה. אבל אפשר להתחיל בצעדים קטנים. לא ליפול על הילדים בבום, להתחיל לחטט להם ברשתות ולשאול שאלה על הסטורי שהם העלו אתמול.
כל הורה/ מחנך צריך פשוט לקפוץ למים ע״פ רמת הקשר שלו עם התלמיד/ה, להתחיל ולדבר על הזמן שהילדים נמצאים ברשתות, מה הם עושים בו, עם מי הם מתקשרים. דרך שיחה פתוחה, הקשבה ופתיחות למה שיש לילדים לספר על הרשתות אנו יכולים ללמוד הרבה.
אמון מול האתגרים
כמובן שכל התהליך צריך להיות מבוסס על אמון מלא, להראות לילדים שאנחנו אוהבים ומכבדים אותם, סומכים עליהם ורוצים להיות שם בשבילם. הכי קל לבוא ממקום של שיפוטיות וממקום של סמכות ולהתחיל להגביל ולאסור, אבל השלב הפשוט יותר נמצא ממש בידיים שלנו.
חשוב לזכור שכל אחד ואחת נחשפים ברשת לסכנות רבות. קל וחומר ילדים ובני נוער. סכנות של אלכוהול, סמים, חשיפה לתכנים לא הולמים, אתגרים מסוכנים, משחקים ממכרים, מתקפות סייבר, פגיעה בפרטיות, בריונות ואלימות, עידוד לאובדנות ועוד נמצאות בשפע במרחב האינסופי של הרשתות.
קיימות כמובן דרכים נוספות לסינון תוכן, מעקב ועוד, אני מאמינה שצריך להתחיל בידע ולמידה שלנו ויחד עם זאת לייצר שיח פתוח עם הילדים ובני הנוער, במטרה להביא את כולנו למקום הרבה יותר טוב ונוכח בחיים של ילדינו ותלמידנו.
על חינוך, דיגיטל ומה שביניהם 