Community is the word.
ויש שיגידו מילה קצת שחוקה או משומשת מדי.
אבל בסוף היום, אנחנו חיים בקהילה.
כל החיים שלנו סביב קהילות שונות- במרחב הפיזי ובמרחב הדיגיטלי.
השתתפתי אתמול בכנס המעולה של Commina קומינה בית לקהילות בהפקת יעל אורן האהובה ושרון רם ויצאתי עם הרבה כלים וידע ובעיקר הרבה מחשבות ותכנונים להמשך.
השתתפתי בשני מושבים של צוות היברידיות – הנחייה קהילתית בדיגיטל המעולות ליאור סלע וליאור רותם גורדמון שעסקו בחינוך וקהילה
המושב של לי-אור סלע – דרוש כפר שלם, מושב חינוך וקהילה והמושב של ליאור רותם גורדון בין הדיגיטלי לפרונטלי.
היה לי ברור שאלו המקומות שלי והשדות והזירות שאני נמצאת בהן ושמחתי על ההזדמנות להעמיק את השיח, לשמוע דעות שונות ולהתחבר לעוד אנשים שעוסקים בתחום.
להרצאה המרכזית התכנסנו לשמוע את צמד היעליות- יעל מן שחר – אצטרובל כחול ויעל אורן לשיחה מרתקת בנושא פרדוקס אנלוגי בעולם דיגיטלי.
נקודות מרכזיות שעלו-
1.פרדוקס החיבור כולנו מחוברים תמיד אבל בפועל מנותקים.
2.התמכרנו לעריכה עצמית- מצלמים 10 תמונות, בוחרים את הכי טובה, מקלידים ומוחקים. אין מספיק אותנטיות, רוב התוכן מגיע אחרי סינון ועריכה.
במפגש אמיתי אין הזדמנות לערוך את עצמנו, לכאורה זה מקום מאיים ולא נוח.
3.החיים במערה- אנשים שמעדיפים להישאר בבית ולא לצאת החוצה לפעילות (מה קורה שדופקים בדלת סתם ככה בלי להודיע? שמתקשרים אלינו? ).
Elsewhere 4.
שמדברים איתנו ואנחנו בנייד, מחזיקים את המכשיר- הקשבה על תנאי. כן בטח אני איתך. שמעתי כל מילה.
5.בראיונות עומק עם ילדים בני 6 עלה שהילדים שיתפו שיש בבית ״הקשבה על תנאי״- זה הדיפולט שילדים התרגלו אליו שיש מאבק על תשומת הלב.
עד כאן סיכום קצר ונקודות מרכזיות שלדעתי חשובות מאוד, קחו רגע לקרוא ולחשוב איפה זה פוגש אתכם, אני מוצאת את עצמי במרחב הזה בין החינוך לדיגיטל, לחיי קהילה- לשילוב בין דיגיטל למרחב הפיזי, ליכולת שלנו להשתמש בכל הטוב שהטכנולוגיה והרשתות החברתיות מציעות אבל עם גבולות, עם חשיבה על הזמן שלי ברשת, עם תכנון.
תודה על כנס מקצועי ומעשיר שהשאיר טעם לעוד .
תודה על מפגש אנושי מדהים עם ככ הרבה חברות וחברים ומלא אחוקיז שמזמן לא פגשתי, וחלק פגשתי לראשונה❤️
על חינוך, דיגיטל ומה שביניהם 