בחודש פברואר השתתפתי כמנטורית ביוזמה הלאומית של משרד החינוך לציון חודש הבינה המלאכותית בחינוך – מיזם שמטרתו לחשוף את צוותי ההוראה והתלמידים לעולם ה-AI ולבחון איך הוא יכול לשדרג את ההוראה והלמידה.
בחרתי ללוות את בית הספר של הבן שלי דוד, ממ״ד חוקר יוצר ע״ש הרב זקס – מתוך רצון להחזיר לקהילה ולצוות החינוכי הנהדר שפועל שם לאורך כל השנה. עסקתי בעיקר בהיכרות עם כלים שיוכלו לסייע לצוות החינוכי לשדרג תכנים ושיעורים קיימים, להכין מערכי שיעור בצורה חכמה ויעילה, לקיים סיעור מוחות ולקבל רעיונות וליצור חומרים יצירתיים ושונים..
זו הייתה חוויה מעשירה של למידה הדדית, חדשנות ותקווה גדולה לעתיד מערכת החינוך. ובטוחה שעוד ניפגש במהלך השנה להיכרות עם כלים נוספים ולחשיבה משותפת!
זו הייתה השאלה שממנה צללנו לעומק – להיכרות עם כלי AI לחקירה מעמיקה של דמותה של אסתר המלכה.
במסגרת הסדנה שהעברתי בכנס “יום אסתר המלכה” לבנות החמ”ד בירושלים, יצאנו למסע חווייתי שהפגיש בין מסורת לטכנולוגיה. יחד עם המשתתפות, גילינו איך ניתן להשתמש בבינה מלאכותית כדי לפרש מחדש את סיפורה של אסתר, לייצר תוכן חזותי מרהיב, ולשאול – איך היא הייתה משתמשת במדיה החברתית לו חיה היום?
הבנות הפיקו יצירות מקוריות, חקרו תובנות חדשות, ושילבו חשיבה יצירתית עם כלים דיגיטליים מתקדמים.. לדוגמה שיר בsuno על אסתר המלכה, כרזות בקנבה, מצגת, טקסט עם הצ׳ט וקלוד.. לראות אותן מתנסות, חוקרות ויוצרות היה מרגש ומעורר השראה!
כל הכבוד לשרה טוויל, מפקחת חמ״ד על יסודי בירושלים, חברתי למסע “ראשונות” של אמונה, שמארגנת את האירוע כבר כמה שנים והשנה הגיעו נשים אלופות ונוספות מרשת ראשונות להעביר סדנאות, תודה על הזכות להיות חלק מאירוע מלא ברוח, עומק וכלים פרקטיים – בדיוק מה שהיינו צריכים עכשיו 🙏
הכנס המשיך באולם ברוח עוצמתית ומלאת חיזוק עם הרבנית ימימה מזרחי בשיח ותוכן על מהות תענית אסתר ועל פורים, באמירת מזמור כ”ב בתהילים יחד, בשיח וניגון מרגשים עם רחל גולדברג לזכרו ולאורו של דמותו של בעלה, הרב אבי גולדברג ז״ל, ובשיחה עם מירב ששון, אמו של רועי חיים שנפצע קשה במלחמה – בתפילה להחלמתו. לסיכום האירוע, הייתה הופעה מלאת שמחה של עקיבא שהשאירה את כולנו באורות..
שמחה לקחת חלק גם השנה בשבוע הנערה הישראלית, והפעם – בתיכון המסורתי בירושלים.
השנה, יותר מתמיד, היה לי ברור איך לדייק את התוכן. להביא את עצמי בדיוק כמו שאני – עם ההצלחות, עם הסיכונים, עם הבחירות שעיצבו אותי, וגם עם הרגעים שפחות הצליחו, אבל לימדו אותי לא פחות.
אדבר על חוויות מפתח לאורך הדרך (כן, התזה עדיין איתי 😉), על האני מאמין שלי בו אני משלבת בין חינוך לדיגיטל, על העבודה במרכזי הנוער OU, ועל הרגעים שהובילו אותי להחלטות משמעותיות בקריירה ובחיים האישיים.
ובעיקר – אני סקרנית לשמוע מהנוער. בלתי פורמלי ולא הרצאה כבר אמרנו? על החוזקות שהם מזהים בעצמם, על החלומות והשאיפות שלהם, וכמובן על ההשתתפות שלהם בחינוך הבלתי פורמלי…
החודשים האחרונים הפגישו אותנו עם נשים חזקות שלימדו אותנו שהכול אפשרי, והוכיחו לנו שהעולם צריך יותר נשים מובילות. אז במיוחד עכשיו, תעזי להיות זאת שעושה את זה. אל תגידי “זה גדול עליי” – תגדלי לתוך זה. העולם מחכה לך!
שבוע הנערה הישראלית של עמותת שוות שם במרכז את הכישרונות והפוטנציאל שלנו, נערות ונשים – כדי שכל נערה תדע שהיא יכולה להיות כל מה שהיא רוצה.
📱 בעידן שבו הרשתות החברתיות הן לא רק מקום בילוי או הפגה אלא גם זירה חינוכית ומרחב חברתי נוסף, כאנשי ונשות חינוך, אנחנו חייבים להכיר לעומק את השפה, הכלים, האתגרים והמשמעויות שהן מביאות איתן.
💡 בקורס שלי “חינוך בלתי פורמלי בזירה הדיגיטלית” במכללת אפרתה חקרנו לעומק את ההשפעה של המדיה הדיגיטלית על בני נוער והקהילה. במהלך הסמסטר למדנו על המשמעויות השונות של החיים הדיגיטליים, עסקנו בהזדמנויות ובאתגרים, דיברנו על בניית זהות דיגיטלית, חינוך ברשתות החברתיות ויצירת תוכן משמעותי ורלוונטי. עסקנו גם בחשיבות של אנשי חינוך להכיר את הכלים הדיגיטליים ולהפוך אותם לחלק בלתי נפרד מתהליך החינוך, במערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית.
🎯 בין הנושאים אותם למדנו: ✅ פדגוגיה דיגיטלית – איך מתאימים שיטות חינוך לעולם המקוון? ✅ בינה מלאכותית בחינוך – איך להשתמש? מה הגבול? היכרות עם כלים מרכזיים. ✅ קידום מעורבות קהילתית ברשת – איך יוצרים שיח משמעותי ומעורר השראה? ✅ התמודדות עם סכנות הדיגיטל – התמכרות למסכים, בריונות רשת, פייק ניוז. ✅ הסברה וחינוך דרך המדיה – דוגמאות מהשטח ליישום ושימוש בחינוך בלתי פורמלי בזירה הדיגיטלית, כמו פרויקט נוב”ה ואקדמיית נמ”ר. ✅ מיומנויות חינוכיות חדשות – איך יוצרים נוכחות דיגיטלית משמעותית שיכולה להוביל לשינוי חינוכי וחברתי?
📸 בתמונות תוכלו לראות את התובנות שכתבו הסטודנטיות בסיום הקורס – מחשבות עמוקות על המקום של החינוך הבלתי פורמלי בעולם הדיגיטלי, לצד רעיונות יישומיים לשטח. מחכה כבר לקרוא את העבודות ותוצרי הסיכום בקורס.
🌟 זה היה מסע מרתק של למידה, שיתוף והשראה, ואין לי ספק שהתובנות מכאן ימשיכו ללוות אותנו בעשייה החינוכית! תודה רבה לד”ר מנוחה כהן אמיר, ראש החוג לחינוך בלתי פורמלי במכללת אפרתה, על הליווי המשמעותי.
השבוע העברתי הרצאה בסמינריון הכשרה לבנות שירות לאומי באח״י. אחת הבנות ניגשה אליי בסוף ההרצאה קצת בהתלבטות, בררה את המילים שיש לה לומר: ״אבל אני לא מבינה, עם כל הכלים האלו והרעיונות לשדרג את ההדרכה, מה בסוף אני אביא מעצמי? איך הם יכירו אותי? מה אני אחדש לנוער?״. ופרקה באחת תסכול שהיה לה. ראיתי אותה לאורך ההרצאה, היא הקשיבה בריכוז, סיכמה, שאלה והייתה שם. ״אני כל כך שמחה שבאת לשתף, אמרתי לה. ״זה באמת לא פשוט, והמטרה של כל הכלים שהכרתי לכם היום והשיחה על השימוש ברשתות החברתיות ככלי חינוכי ושיווקי לעבודה עם בני הנוער היא לא כדי שלא נביא את עצמנו, אלא בעיקר כדי שנכיר חלק מהעולם של בני הנוער. שנדע לדבר את השפה ונכיר את המרחבים הדיגיטליים״. ״וכל הכלים של הבינה והסרטונים והמצגות?״. ״הם כאן כדי לעזור לך להיות יצירתית יותר, לחשוב על דברים שלא חשבת, להציג מידע לבני הנוער בדרך מעניינת יותר, לעזור לך לדייק וליצור מערכי שיעור״.
״נכון שאלת אותנו על רשתות?״ היא המשיכה. ״אין לי פרופיל באף רשת. איך אהיה בקשר עם בני הנוער?״. ״תפתחי פרופיל ייעודי לצורך התפקיד שלך. שם תוכלי להיות בקשר עם בני הנוער, לשתף מה קורה, וכמובן להגביל- שימי הגבלה של זמן, שעה, שעה וחצי ביום שזה הזמן שאת שם- מעלה תוכן, מגיבה, משתפת וזהו- ברגע שההתראה קפצה, עוצרים. בלי לרמות, קאט. תמשיכי מחר. ובסוף? תהיי את. תהיי אותנטית, כנה. תנסי לראות אותם באמת. זה מה שכולנו ובמיוחד בני הנוער מחפשים ויודעים לזהות גם ממרחקים. תהיי מי שאת״. בתמונה- אני אני ונהנית מכל רגע בצילום מסך מתוך הסטורי של אח״י. מיישמת את הכלים מההרצאה🥰
השבוע העברתי הרצאה ל-260 מדריכות בתנועת הילדים ״עוז״ – בנות צעירות בכיתות ח' וט' שלקחו על עצמן את המשימה המספקת אך המאתגרת, להדריך ילדים בכיתות א'-ג'.
הגעתי לנחלים קצת לפני ההרצאה כדי להרגיש את השטח, ובאותו רגע לא יכולתי שלא להתרגש. ראיתי את המדריכות הצעירות לבושות בחולצות התנועה, מלאות מוטיבציה ומוכנות לטרוף את העולם. הסתובבתי ביניהן והתחלתי להכיר אותן – קבוצה ממעלות, ירושלים, אורנית, רמת בית שמש, כפר תפוח, עכו, אופקים, אלומה, נתיבות – בקיצור מגוון עשיר ומרתק.
לימדתי אותן על כלים דיגיטליים שיכולים לשדרג את ההדרכה שלהן. דיברנו כמובן על שימוש בבינה מלאכותית להכנת מערכים ותוכן. בין הכלים השונים עסקנו בשימוש בכלי שפה שונים, ואפילו אתגרנו את קלוד עם פרומפטים יצירתיים כדי לראות איך אפשר להפיק את המקסימום – גם כשאין תקציב או מבנה. למרות שזו הייתה הרצאה די גדולה, הרצון של כולן ללמוד וליישם, וכמובן מייד להוריד את האפליקציות, היה מדהים – ובהתאם לדור, הכל היה מהיר וכאן ועכשיו. זה חיזק בי את האמונה שכלים דיגיטליים יכולים להפוך לכלים מרכזיים בהדרכה, כשהם משולבים בצורה נכונה.
הן שאלו שאלות, חקרו, ולא נתנו לתקלות טכניות להפריע לנו, אפילו כשהאינטרנט יצא להפסקה😂. ניצלנו את הזמן הזה כדי לעשות קצת מורלים ולהרים את האווירה…
אבל מה שהכי נשאר איתי, זו התקווה. התקווה שהן – המדריכות הצעירות והמסורות האלה – ימשיכו להוביל את החינוך הבלתי פורמלי, ושהוא מתחיל כבר בגיל הצעיר של כיתה א'. הן אולי עוד לא מבינות את זה, אבל ההשפעה שלהן על החניכים היא עצומה.
אז יחד עם קלוד, ChatGPT, סונו, גמה וסטודיו קסם של קנבה – או בשם אחר, החיבורים שאני הכי אוהבת בין החינוך לדיגיטל – אני יוצאת עם לב מלא תקווה לעתיד של החינוך הבלתי פורמלי, כשהוא משולב עם כלים דיגיטליים שפותחים אפשרויות חדשות.
הידעתם? נכון לשנת 2024, בישראל יש כ־5 מיליון משתמשים באינסטגרם, כאשר 61% מהם בגילאי 18־34, 16% בגילאי 35־44 ו־8% בגילאי 45־54. במדריך אינסטגרם לעמותות וארגונים שהתפרסם בבלוג המדריכים של הפורום לחברה האזרחית, #קודאזרחיפתוח, תוכלו לקרוא עוד מידע על הצורות השונות בהן משתמשים ישראלים צורכים אינסטגרם, ועל איך העמותה או היוזמה שלכם יכולה להשתמש טוב יותר באינסטגרם כבר היום.
מה קורה כש-22 אנשי חינוך פורמלי ובלתי פורמלי, מגוונים ושונים, נכנסים לחדר אחד? גאים ומתרגשים לסכם את תכנית ״ירושלים פנים רבות לה – מפגש וחיבורים בחברה הישראלית״.
הכל התחיל ביוזמה של אלי שנפ ושלי, בעקבות מפגש בוגרי קו. לאב שהתקיים לפני כחצי שנה. בעודנו צועדים יחד לחניה, סגרנו את הפרטים המרכזיים, כתבנו תכנית, הגשנו בקשה למענק והחלטנו לצאת לדרך.
התכנית שלנו התמקדה בעיר ירושלים, כמפגש בין-תרבותי ובין-חברתי בחברה היהודית והישראלית. המטרה הייתה לקיים שיח מעמיק על הנושאים המורכבים והשנויים במחלוקת בחברה הישראלית. התכנית כללה מפגשים, עשייה חינוכית משותפת וסיורים חווייתיים ששיקפו את תפיסות העולם הייחודיות של כל קבוצה, במטרה להעמיק את החיבור בינינו.
במהלך התכנית, ביקרנו במקומות שונים בעיר: גבעת מרדכי, קרית יובל- בית רשות הרבים, הר נוף, בית מדרש ישראלי ״מבוע״ ועוד. כל מקום הציע לנו הצצה לעולמות התרבותיים והחברתיים השונים הקיימים בירושלים ובישראל בכלל.
את התכנית הנחו גבי כהן ומייה מושקוביץ, שהובילו אותנו ברגישות ובתבונה, וידעו להגיע לעומק השיח ולגעת בלבבות המשתתפים. השיחות שנוצרו בקבוצה השאירו בנו טעם של עוד, ואנו מצפים להמשך יזמות בקבוצה ולפתיחת מחזור נוסף של התכנית.
אין כמו המילים האישיות של המשתתפים לסכם את התכנית:
"ההשתתפות בסדרת המפגשים לאנשי חינוך הייתה מתנה גדולה עבורי. כבר 15 שנה אני פעיל ומשתתף במפגשי שיח בין חילונים/דתיים/חרדים, אך הפעם הייתה סידרה עם מכפיל כח עצום. כשאנו נפגשים ומכירים סתם כך, זו מעלה נפלאה, אך כשהאחדות וההיכרות מתבצעים בין אנשי חינוך, הרי שהפירות הם אינסופיים." (יהונתן)
״התוכנית היוותה גשר מחבר בין עולמות שנחשפו אחד לשני, הכירו ולמדו המון על עצמם ועל השונים מהם. בראות עיניי אין עשייה חינוכית יותר חשוב מאשר קירוב הלבבות בינינו. אני מעריכה את השותפות המופלאה עם רחלי, אלי וגבי ומרגישה שלמדתי המון על עצמי, על החברה ועל העתיד הרצוי למדינה היקרה שלנו והמסע שלנו עוד מהדהד בי להמשך עשייה פוריה״ (מייה)
"כל משתתף בתכנית הרגיש שהוא חלק ממשהו גדול ומשמעותי. זו הייתה הזדמנות יוצאת דופן לפגוש אנשים ממגזרים שונים וללמוד על ההשקפות והחוויות שלהם. התכנית חיזקה את ההבנה והקשר בינינו ופתחה בפני כולנו דלתות חדשות." (אורית)
תודה ענקית לצוות ״קו. לאב״ – דפנה ויעל, למייה ממשרד החינוך – המטה לחינוך אזרחי ולחיים משותפים, למרכז הבין-תרבותי ולגבי ומייה על ההנחיה והשותפות בבניית והצלחת התכנית.
שנים שהייתי רצה ריצות למרחקים קצרים. עשרות מקצים, תחרויות, אימונים, שיפור תוצאות. הייתי רצה בתחרויות אתלטיקה קלה בארץ ואפילו פעם אחת במכביה לנוער בוושינגטון עם שותפות ביחד.
כבר הרבה שנים שאני לא שם, ורק ביום חמישי האחרון כשהגעתי לטקס סיום 6 שנות פעילות של חניכות שלנו במרכז הנוער בקרית גת, הבנתי שעברתי לרוץ למרחקים ארוכים, יחד עם אנשי חינוך רבים.
בחודש האחרון אני מסתובבת במסיבות של הבוגרות והבוגרים שלנו ברחבי הארץ, את חלקם אני זוכרת כילדים בכיתה ז׳ שרק נכנסו לפעילות ופתאום הם כבר מתגייסים, הולכים לשנת מכינה, לשירות לאומי. 6 שנים שהחניכות האלו מגיעות אחה״צ לפעילות חינוכית בלתי פורמלית. אף אחד לא מכריח אותן, אין חוק חינוך חובה, ההורים מעודדים אבל אף אחד לא בודק ולא מחייב, אין חובת נוכחות. הן פשוט באמת רוצות להשתייך ולהיות חלק. והיה שם דבר מדהים בעיניי עם מדריכה אחת, עם אש בעיניים והרבה אמונה ועבודה בדרך שממש מלווה את החניכות האלו יד ביד, כאילו הייתה אחותן הגדולה, והיא משלבת את זה עם עבודה חינוכית בשעות הבוקר, לימודים ומשפחה, אבל הבנות האלה? ממש נראו כמו אחיות שלה הקטנות בטקס הזה והרגישו כאלו לאורך השנים. שחוץ מההורים והמשפחה, יש פה מסגרת משמעותית נוספת עבורן, מדריכה, צוות, מקום שייכות ששם הן מרגישות שרואים אותן, שהן חשובות, שיש להן מקום.
ובטקס הזה ישבו נציגי הרשות ומנהלת מחלקת הנוער, ונציגי בתי הספר , והורים ושותפים מהקהילה ומנהלת הסניף שהיא עצמה בוגרת והייתה חניכה בסניף הזה…וכמה שהחיבורים האלה נצרכים ומשמעותיים לאורך כל הדרך.
ואני? מתפללת להמשיך לרוץ למרחקים ארוכים, להגדיל את ההשתתפות, להרחיב ולחזק את הפעילות החינוכית הבלתי פורמלית. לדאוג שכמה שיותר בני נוער ימצאו את המדריך הזה. את המדריכה הזאת שהיא אור עבורם בדרך, שהיא צועדת איתם ולצידם במסע הזה, והם שם מרצון. מבחירה אמיתית.
המילים האלו הדהדו וצפו בי בחוזקה בזמן שהכנתי את השיעור לסטודנטיות שלי במכללת אפרתה בנושא: ״דור המסכים״. השיעור התקיים, בערב יום השואה והצגתי להן את הסטורי של אווה. הסטורי של אווה פורסם בשנת 2019 וסיפק לקוראים התאמה והחייאה של הזכרון הקולקטיבי שלנו- סיפור מתוך מלחמת העולם השניה על נערה יהודיה בשם אווה היימן כחלק מהזכרון הדיגיטלי. באינסטגרם שמותאם לשפה ולדור, למעלה ממיליון עוקבים בחרו לעקוב אחרי העמוד באדיקות וחיכו לתכנים שעלו בדף וממש גרמו לחיבור לדמות ולסיפור של יום השואה. דרך מצוינת להעביר מסר במדיום הרלוונטי. גם מסר חינוכי, היסטורי וקולקטיבי. הזיכרון שלנו נשמר ומתחזק ברשת.
אחרי שדיברנו על דור המסכים ועל יתרונות וחסרונות, סכנות ומענים שקיימים ברשת, נתתי לסטודנטיות משימה לשבוע הבא לקראת השיעור שיתקיים היום בערב יום הזיכרון. המשימה שהן קיבלו היא לעקוב אחרי דף הנצחה בכל רשת שיבחרו (נסו לדוגמה להתחיל לכתוב בשורת החיפוש באינסטגרם remember או זוכרים את.. 💔), ולהכיר מקרוב את הגיבור/ה, לשתף בתהליך ובתחושה שלה מתוך ההיכרות עם הדמות ועם דף ההנצחה. כמות דפי ההנצחה השונים שנפתחו לאחר ה7.10 שוב מראים, כמו בסעיף הראשון, את ההתאמה שצריך לעשות- לא רק ספרי ביוגרפיה (אני בעד גם), אלא בניה של נכסים דיגיטליים ושימור ותחזוק נכסים קיימים, דפי זכרון ברשת, סרטונים שכל החברים שהכירו את אותו גיבור או גיבורה יוכלו להעלות ועוד.
הבוקר בשיעור הן שיתפו וכולן הכירו מקרוב את הגיבורות והגיבורים עליהם כתבו. כולם צעירים ויפים, בני 22-23, לכולם דפי הנצחה באינסטגרם עם תמונות וסרטונים, לחלק גם קבוצות בוואטסאפ. דיברנו על דרך ההנצחה, על הפיד הוירטואלי שהפך להנצחה ועל המורכבות והכאב לפגוש ולקרוא כל הזמן את התמונות והסיפורים.
3. הנקודה השלישית שצמד המילים האלו לוקח קראתי בכתבה במקור ראשון. אריאל שנבל מראיין את ורד שביט ששכלה את אחיה והיא פתחה בלוג בשם: ״אבק דיגיטלי- מוות בעידן הדיגיטלי וחיים ברשת אחרי המוות, ההיבטים הדיגיטליים, המקוונים והוריטואלים של מוות כיום״. כן, כן. אתם קוראים נכון. מה קורה עם הנכסים הדיגיטליים של אדם אחרי המוות? ורד כתבה מספר מדריכי מוות דיגיטליים שמסייעים למשפחות ששכלו את יקיריהם ולא הספיקו לחשוב על מה עושים עם הנכסים הדיגיטליים שלו? האם בכלל יש לנו גישה וסיסמה לכל האתרים? למחשב? לוואטספ? לרשתות?. לצערנו ורד חזרה לפעילות אחרי ה7.10 והיו לה פניות רבות. כן, אני ממליצה להכיר את האופציה שקיימת ברשתות, לבחור דמות שתהיה לה גישה לנכסים שלנו אחרי מותנו. או לפחות שמירה של הסיסמאות במקום נגיש. מה הכי מדבר אליכם במושג הזה? מכירים דוגמאות נוספות של שימוש או פרשנות שלכם לזיכרון הדיגיטלי?
על חינוך, דיגיטל ומה שביניהם 