הקיץ, המסכים, ומה שביניהם: איך מדברים עם בני נוער בעידן הדיגיטלי

בקיץ שעבר, באחת ההרצאות שהעברתי במרכז נוער של OU ישראל בדרום הארץ, דיברנו על רשתות חברתיות, לא על סכנות, אלא על מה באמת קורה שם. שיחה פתוחה, בגובה העיניים.

באמצע המפגש הרימה חניכה בת 16 את ידה ואמרה: “אני כל הלילה בטיקטוק. לא מצליחה להירדם. פשוט גוללת עד הבוקר.”

כשהסתיים המפגש, רבים ביקשו: “רק אל תעבירי את זה להורים שלנו.”
האם זו מבוכה? פחד? או אולי תחושת ניתוק, שההורים לא באמת יבינו?

הקיץ שוב כאן (ובזמן הפרסום פה כבר בשיאו!). אחרי שנת לימודים לא שגרתית, המסכים שוב תופסים מקום, והורים שואלים: “כמה זמן אתה בטלפון?”, “שוב טיקטוק?”, “מה את עושה שם כל היום?”

לעיתים, יחד עם שאלות אלה, מגיעה גם תחושת שליטה, אפליקציות מעקב, מגבלות זמן, דוחות יומיים.

אבל שליטה, זה באמת מה שהנוער צריך?

מה אם הבעיה היא לא המסך, אלא היעדר שיח?
מה אם בני נוער צריכים פחות פיקוח, ויותר מקום? פחות מגבלות, ויותר נוכחות?

מחקר עדכני של פרופ’ יניב אפרתי מאוניברסיטת בר אילן מצא כי 91% מבני הנוער בישראל משתמשים ברשתות באופן בעייתי, ו־82% נמצאים בסיכון גבוה להתמכרות.

הוא מסביר שהרשת מספקת חיזוקים רגשיים מהירים, אך עלולה להפוך למקלט זמני שמחליף קשר, משמעות וזהות.

דווקא כאן נדרשת התערבות אחרת לא רק מגבלות, אלא קשר אנושי שמחזיר לבני הנוער את הקשב הפנימי, את היכולת לבחור.

מחקרים נוספים בתחום החינוך הבלתי פורמלי מדגישים שהקשר עם מבוגר משמעותי: מדריך, מורה, הורה, מפחית בדידות, מעלה תחושת שייכות ומעודד אחריות אישית.

כמי שפועלת בשטח, אני רואה איך בני נוער לא מחפשים שליטה, הם מחפשים קרבה. לא מגבלות, אלא משמעות.

אז איך בכל זאת ניגשים לזה בקיץ?

שישה כיווני פעולה להתחלה:

1. תנו למסך לעבוד בשבילכם, תיצרו!

הטלפון שלכם יכול לשמש לא רק לבידור, אלא כלי לביטוי. תחשבו על פרויקט אישי: לצלם סרטון שמביע עמדה, לכתוב בלוג קצר על תחום שמעניין אתכם, או לתעד פעילות התנדבותית שאתם עושים. ככה המסך נהיה משהו שאתם יוצרים בו, לא רק גוללים בתוכו.

2. תעקבו אחרי הסקרנות, לא אחרי הלייקים והצפיות מה גורם לכם לעצור ולחשוב? מה נוגע בכם? תנו מקום לתחום שמסקרן אתכם: אמנות, אקטואליה, טכנולוגיה, מוזיקה, והפכו אותו לפרויקט אישי, לדף של השראה, למקום שתשתפו את היצירה שלכם החוצה. מה שבא מבפנים , מחזיק הרבה יותר זמן.

3. להיות משמעותיים עבור מישהו אחר

הקיץ הוא זמן מצוין לראות את מי שסביבנו: משפחות המילואים, שכנים מבוגרים, סבא וסבתא, ילדים שזקוקים לפעילות. עשייה והתנדבות למען אחרים לא רק עוזרת, היא גם ממלאת. כל מעשה קטן יוצר שינוי. יש הזדמנויות וצרכים רבים בתחום ההתנדבות, אפשר להתחיל מחיפוש קצר ברשתות החברתיות או דרך רכזי התנדבות עירוניים ומחלקות הנוער בעיר שלכם.

4. דברו בגובה העיניים

תתחילו שיחה. עם הורה, עם מדריך, עם חבר. לא חייבים לפתוח הכול, רק לשתף במשהו שחשוב לכם. לפעמים משפט פשוט כמו “אני מרגיש שאני לבד בזה” או “אפשר לדבר איתך רגע?” פותח שיחה שמביאה הקלה. גם אם לא הכול נפתר, עצם השיח כבר מרפא.

5. לתכנן את הקיץ – לא רק לשרוד אותו
לא צריך לוח זמנים נוקשה והשכמה בזריחה, אבל כן כדאי לתכנן: מה אני רוצה להספיק? איך אני רוצה להרגיש? מה אני רוצה שיקרה בסוף הקיץ? אילו מטרות אישיות הייתי רוצה להציב לעצמי? קיץ שיש בו כיוון, גם אם גמיש, יוצר תחושת שליטה, סיפוק והתקדמות, ולא רק הישרדות.

6. תצאו החוצה!

בכל עיר, יישוב או מועצה תמצאו כמעט תמיד פעילות לנוער: במחלקת הנוער, בתנועה, בארגון או במרכז הקהילתי. לא חייבים להתחייב מיד, אפשר פשוט להגיע לפעילות אחת, לבד או עם חברים, ולבדוק מה מתאים לכם.

לפעמים מפגש אחד עם מדריך טוב או קבוצה מעניינת יכול לפתוח עולמות שלא הכרתם. חינוך בלתי פורמלי הוא בדיוק המקום שבו אתם לא רק לומדים, אלא יוצרים, מובילים, מתנסים, ופוגשים אנשים שיכולים להפוך לחלק מהסיפור שלכם.

המסכים לא ייעלמו. אבל אתם יכולים לבחור אם הם יובילו אתכם, או שאתם תובילו את עצמכם.
הקיץ הזה לא חייב להיות רק חופשה. הוא יכול להפוך למרחב של קשר, התפתחות ויצירה.

המסכים לא עומדים להיעלם. להפך, הם יהיו חלק הולך וגדל מהחיים שלנו.מאבל השאלה הגדולה היא: האם אנחנו שולטים בהם או שהם שולטים בנו? והתשובה מתחילה בבחירה. הבחירה לשאול. הבחירה להקשיב. הבחירה לפעול.