אני שמחה לכתוב גם השבת בעלון ״מבראשית״ מבית הרשת המסורתית ובעריכת אופיר טובול ועמיר עמר, הטקסט מצורף כאן וגם בתמונה.
כאן חופרים!
״ וַיָּשָׁב יִצְחָק וַיַּחְפֹּר אֶת בְּאֵרֹות הַמַּיִם אֲשֶׁר חָפְרוּ בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו וַיְסַתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים אַחֲרֵי מוֹת אַבְרָהָם, וַיִּקְרָא לָהֶן שֵׁמוֹת כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו״..(בראשית כו׳, יח׳).
פרשת תולדות נפתחת בסיפור שכולנו מכירים על יעקב ועשיו, ומהר מאוד אנחנו מגיעים לחלק המתאר את ישיבת יצחק בגרר ולאחר מכן חפירת בארות המים על ידי יצחק. יצחק שב ועושה את מה שאבא שלו, אברהם אבינו עשה.
הוא חופר את הבארות שנסתמו, וגם כשהוא נותן להן שמות, הוא נותן שוב את השמות שאביו בחר.
יצחק לא מחפש פה את השינוי, לקרוא לבארות על שמו, את הטבעת החותם האישית.
יצחק לא מחפש את הרייטינג והכותרות, הוא בא להזכיר ולהדגיש לנו כמה חשוב העמל, המסירות, ההתמדה, ההשקעה, העשיה היום יומית שלא תמיד נראית זוהרת.
קל לנו ללכת למקום המפורסם, למקום שרואים אותנו והעשיה שלנו נראית ומוערכת, קשה להתמיד בדברים הפשוטים, השוטפים, ביום יום.
כל החיים שלנו מלאים בחידושים, אנחנו לא סתם נקראים אומת הסטארט אפ (start up nation). אנחנו חיים בדור שהקצב בו הוא גבוה, וכל הזמן צריך להמציא את עצמנו מחדש, לא לשעמם, להגיב, , הכל כדי שכמה שיותר יישמעו ויגיבו אליי.
הפרשנים מסבירים שאחרי החידוש של אברהם אבינו, המהפכה של יצחק היא לא להיות מהפכן; פשוט להמשיך את הדרך, להיות דור שני שהולך בדרכו של הדור הראשון.
החפץ חיים רואה בפרשת הבארות מסר וקריאה לא להתייאש.
״ענין הבארות אשר חפר יצחק מלמדנו, שלעולם לא ירפה האדם את ידיו מלהמשיך את העסק אשר התחיל, אל יאוש ואל כשלון״.
החפץ חיים מסביר שלפעמים קל לנו ליפול לייאוש, אחרי שחווינו הצלחות ואנחנו נופלים ולא תמיד קל לשחזר את ההצלחה, הסיפור של חפירת הבארות מלמד אותנו לא להתייאש, להמשיך ולהתאמץ.
הרב קוק במאמרו ״להוסיף אומץ״ מדבר על משבר שהיה בתנועה הציונית, הוא מדמה את הקשיים בדרך לחציבת באר:
"כשבני אדם חופרים באר עמוקה, כדי להשיג מים חיים בארץ ציה וצחיחה, הכורים מתיגעים,
בעמל רב עולה להם לבוא עד העומק המוכשר להנביע את המים.
ולפעמים היאוש מתגנב בלב ואומר להם: הלא כבר יגעתם כל כך הרבה וחרס עלה בידכם ומים לא מצאתם,
על כן טוב יותר שתחדלו מעבודתכם, לכו איש לאהלו, ובקשו לכם ענינים קרובים יותר לשכר.
רבים מעייפי הגוף וחלושי הנפש ודאי פורשים מן העבודה והולכים להם באשר ילכו.
אבל אלה הקשורים בקשרי נשמה עם החפץ של מגמת הבאר החיה שבעתיד,
ביחוד אלה, שהאמונה חזקה היא בלבבם שהמים החיים מוכרחים סוף כל סוף להיות זורמים ממקום זה והארץ צחיחת הצמא תהפך על ידם לגן עדן, להחיות עם רב,
אלה לא יסוגו אחור מפני תולעת היאוש ובחרף נפש ימשיכו את עבודתם."
גם אחרי שהחלטנו לחצוב באר חדשה, לנסות שנית ולא להרים ידיים, גם אז יכולים להיות קשיים. הרב קוק ממשיך ומסביר שצריך להמשיך לנסות באמונה גדולה,
למרות תחושת הייאוש הגדולה, צריך להמשיך להתאמץ עד שנגיע למים החיים, לרחובות.
הרבי מלובביץ׳ מסביר שחפירת בארות היא מלאכה חשובה מאוד, היא השליחות שלנו: להסיר את העפר והלכלוך ולהגיע לעומק, אל המים המתוקים שמסתתרים.
הוא מסביר שזו המשימה שלנו לגבי כל אדם וכל סיטואציה: צריך לחפור ולמצוא בתוך הקושי והאתגר את המשמעות. כולנו סוחבים תיקים, כולנו מתמודדים, לכולם יש סיפור.
והמשימה של כולנו היא לחפור בארות. להעמיק. להבין מה המסר שרוצים להגיד לנו. לעלות לגבהים ועוצמות שלא הכרנו, ולהעלות איתנו את כל הסביבה.
הרבי מלובביץ׳ אמר כי ״עבודתו של יצחק נותנת כוח לכל אחד ואחד, כדי שלא יטען שאין ביכולתו להגיע לאור הנשמה, גם כשהיא נעלמת ומסתתרת, יצחק כבר סלל לנו דרך ונתן לנו כוח לא להתייאש, להסיר את הגורמים המפריעים, ולהגיע אל המהות״.
ובהקשר הימים האלו, מתוך הקושי והכאב,
אנחנו צריכים להתחזק יחד, להגיע למהות, לחפור עמוק בהיסטוריה, במורשת ובתרבות שלנו. להמשיך את הדרך, לא להתייאש ולדעת שמתוך הכאב עוד נקום, נפרח ונצמח. הנפילה היא חלק מהדרך לתקומה ובתוך הנפילה יש בסיס להתרוממות, צמיחה ואור.
"אַל תִּשְׂמְחִי אֹיַבְתִּי לִי כִּי נָפַלְתִּי קָמְתִּי כִּי אֵשֵׁב בַּחֹשֶׁךְ ה' אוֹר לִי" (מיכה ז ,ח).


