החיים ברשתות
החיים ברשתות הם החיים עם פילטר.
עם סינון.
עם מה שאנחנו בוחרים להראות.
עם מה שמסתדר לנו בדיוק באותו זמן.
קשה להביא בסטורי אחד חיים שלמים.
קשה לספר סיפור שלם, קשה להראות את הכל.
אנחנו *בוחרים* מה להעלות לרשתות, מה להראות בהם.
איך התמונה תראה, באיזה שעה היא תעלה, מה המסר שנבחר להגיד.
הרבה פעמים שיטוט קל ברשתות גורם לתחושה שהכל ורוד, הכל יפה, הכל מושלם.
בהרצאה אחרונה שלי שאלתי את המשתתפים מה הם הרגישו ברשתות באוגוסט? ומייד עלה: כולם בחופש, רק אני בעבודה וכולם מטיילים, חצי מהחברים שלי בחו״ל. וחלק מזה אמת, וחלקים אחרים בזה לא. גם אני כמו כולם בחרתי להעלות תמונה מטיול שהיינו בו עם הילדים, אבל לא העליתי את כל מה שהיה שם- את המריבות, את הדרך המתישה, את החום, את החלקים הפחות פוטוגניים ופחות נעימים.
אז החיים ברשתות הם לא בדיוק כמו שהם נראים.. ודווקא הפער הזה יכול לייצר אצל הרבה אנשים לחץ. מחקרים אחרונים מראים שהרבה אנשים עסוקים כל הזמן בהשוואה חברתית- איפה אני מול כולם? מה חושבים עליי? מה יגידו? וכמובן גם בעולם הרשתות- כמה לייקים אקבל? כמה תגובות? כמה אהבה אקבל כאן?
ובפתחה של השנה החדשה, אני רוצה שננסה לראות את כל התמונה, להביא את כל הצדדים, ״לנרמל״, להראות גם מה שלא ורוד, גם מה שלא עבר סינון.. גם מה שהוא פשוט החיים עצמם…
מה דעתכם? איפה אתם ברצף הזה?
על חינוך, דיגיטל ומה שביניהם 