פרשת בהעלותך | להעלות את אש הרצון בנוער
השבת אנחנו קוראים את פרשת בהעלותך.
הפרשה עוסקת במספר נושאים: המנורה, הכשרת והלויים לעבודה, פסח במדבר ופסח שני, עמוד הענן, חצוצרות הכסף, חטא המתאוננים ופרשת קברות התאווה וחטא לשון הרע ועונשו.
אחד הנושאים המרתקים בעיניי בפתיחת הפרשה הוא הדלקת הנרות במשכן.
כיצד צריך להדליק את הנרות? רש״י מסביר ״עד שתהא השלהבת עולה מאליה״. לעומת זאת, פרשנים רבים כותבים שאלה הוראות חינוכיות עבור הורים ומורים.
איך צריך להדליק את האש אצל הדור הצעיר? אשת התקשורת סיון רהב מאיר מסבירה שצריך לקרב את האש, לעזור, להצית אש- אבל השלהבת צריכה לדלוק מאליה, להמשיך לדלוק לבד.
יש פה עקרון חינוכי מרכזי גם בעבודה שלנו בחינוך בלתי פורמלי- ההשתתפות רצונית, הדלת פתוחה, יש מדריך, יש מקום, יש פעילות, אבל החניך צריך לרצות. לרצות להשתייך ולקחת חלק, להגיע, להביא את עצמו. אי אפשר לחנוק ולהגיד כל הזמן מה לעשות, צריך לתת להם את היכולת לבחור ולחשוב.
מצד שני, אי אפשר להתרחק וללכת בטרם נדלקה האש, צריך לשמור עליה. גם כאן נדרשת הרגישות שלנו כהורים ומחנכים לדעת איך אפשר לכוון, איפה העצה שלנו נדרשת ותוכל לקדם. יש פה איזון מדהים שאני פוגשת אצל הצוותים שלנו בעבודה החינוכית, את המתח הזה בין לתת השראה, להצית לבבות, להלהיב אותם אבל גם לדעת מתי לשחרר ולתת להם להוביל ולהביא את עצמם.שנזכה להאיר תמיד.
שבת שלום
על חינוך, דיגיטל ומה שביניהם 